דף הבית >> גירושין ברבנות >> כתובה גירושין

כתובה - גירושין

שטר הכתובה הינו הסכם חוזי מחייב בעל משמעות רחבה הכולל את ההתחייבויות שהבעל מקבל על עצמו כלפי האשה, עם הנישואים. היסוד החוזי של הכתובה בא לידי ביטוי במצב של נישואין, פרידה או מוות . הבעל והאשה או נציגים מטעמם (ובדרך כלל אביו של הבעל ואבי הכלה), קוראים את הכתובה ובעצם מסכמים את התנאים לנישואים. לכן טענות של האשה או של הבעל, לעת פירוד, כי לא הבינו את הכתוב או לא קראו את הכתובה, אינן תקפות.

מלבד התחייבות כללית לזון את האישה מציינים בכתובה שלושה סכומים: עיקר כתובה כולל תוספת כתובה, נדוניה ותוספת נדוניה, שאותם זכאית האישה לקבל מהבעל לעת גירושים או מיורשיו לעת פטירתו.
  • בעת הנישואין- מסדרת הכתובה את החובות הרשמיים של הבעל לאישה ושל האישה לבעל, כדוגמת,חובת הפרנסה והמזונות.
     
  • בעת הפטירה- נועד הסכום הנקוב בכתובה להבטיח את פרנסתה של אלמנה לאחר פטירת בעלה. זכות זו מעוגנת בסעיף 104 לחוק הירושה, אשר מבטיח את המגיע לאלמנה מכתובתה.
     
  • ובעת פרידה- בעיקר במקרים בהם הבעל מבקש להתגרש ללא עילת גירושין, יהיה חייב בכתובת אשתו המהווה מעין פיצוי.  גם במצב בו אישה מבקשת את הגט  בעילות מוצדקות ובעצם הגירושין הם באשמת הבעל, למשל , במקרים בהם  לבעל קיים מום מלפני הנישואים שהיא לא ידעה על קיומו, במקרים שהגבר סובל מאימפוטנציה, או במקרה בו הבעל עקר ולאחר עשר שנות נישואים לא הצליחו להקים משפחה כתוצאה מעקרותו. גם במקרים בהם הגבר עזב את הבית ומסרב לקיים יחסים עם אשתו הוא יחוייב בכתובה.

    למרות שהאישה מקבלת פיצוי- אין זו מטרת הכתובה. טעות נפוצה בקרב הציבור, טוענת כי מטרת הכתובה היא לדאוג לזכויותיה הכלכליות של האישה בעת פקיעת הנישואין. מטרתה היא אחת: "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה". במצב בו בעל יכול היה לגרש את אשתו, אף אם שרפה יתר על המידה את ארוחתו, נאלצו חכמים למצוא מנגנון שיהיה בכדי למנוע גירושין מידיים ובגין כל סיבה. לפיכך, תקנו את הכתובה. בעל שרצה לגרש את אשתו ללא עילת גירושין מוכחת, ידע שיצטרך לשלם לאשתו את כתובתה.

    אולם, לאחר שרבנו גרשום מאור הגולה תיקן, שלא ניתן לגרש אישה בעל כורחה, אלא לדעתה ובהסכמתה, הרי שמטרת הכתובה המקורית – התייתרה. למרות זאת, לא ביטלו חכמים, במקומות בהם פשטה התקנה, את הכתובה.
     
  • עיקר כתובה- הוא הסכום המינימאלי שעל הבעל לשלם לאישה אם יבואו הנישואים לקיצם. הסכום נקבע בגמרא למאתיים זוזים שהינו הסכום המינימאלי.
     
  • תוספת כתובה- הבעל רשאי ויכול להוסיף על העיקר גם תוספת. סכום התוספת משתנה מכתובה לכתובה ונקבע על פי הסכם בין החתן לכלה או בין הוריהם. יש פעמים שפוסקים שאישה זכאית לעיקר ולא לתוספת.
     
  • בתנאי אינפלציה מתעוררת שאלת ההצמדה. בפסיקה הרבנית בדרך כלל אין מחייבים בהצמדה אלא אם קיים תנאי  מפורש בכתובה המתייחס להצמדה. ומהו סכום החיוב? הרי רובנו לא מודעים לשווי הכספי של זוזים וזקוקים המצוינים בכתובה. הרב דיכובסקי סבור שיש לפסוק לפי הסכום הנקוב עליו התחייב החתן ושהוא מודע לו (אותו סכום עליו הכריז החתן לרב שהוא מוכן להתחייב).
מודיעין
רח' ערער 9
קניון עזריאלי, מודיעין
טל:
026259333
ירושלים
רח' הלל 23
טל:
026259333
פקס: 1538-9701412
ניווט מהיר:
ספרות עזר
מהתקשורת
מפת האתר
Articles
Facebook