|
נישואין משולים לטיפוס משותף במעלה הר שראשו מגיע השמימה.
הדרך זרועה מכשולים וחתחתים,
רוחות עזות מקשות על ההעפלה
ומאיימות להדוף לאחור את הצועדים.
אך המאמץ כדאי הוא,
כי ככל שמגביהים לטפס, כן נפרש לעיניהם נוף מרהיב עיניים,
ומתבשמים הם יחד אוויר פסגות.
ואולם, הקרבה במסע היומיומי הארוך והמייגע,
גם סכנות נושאת בחובה.
יש והאחד קצרה נפשו לתמוך בזולתו,
ויש שאצה לו דרכו והוא ירחיב צעדיו
ויותיר את בן זוגו מאחורי גוו. וככל שמגביהים,
כן תלך ותעמיק התהום
ותגדל סכנת ההידרדרות.
כך, איפוא, מתנהלים חיי הזוג, בין כוכבי-רקיע לתחתיות-תהום.
אם כוכבם יאיר ממרום, יעשו את דרכם רבת-השנים במשותף;
אך אם ידעך כוכבם, לא תהי להם תוחלת משותפת
כי נגזר עליהם להיפרד
ולילך איש איש לנפשו... בנושאם עמם, לעיתים,
את חדוות ההשתחררות-
אך לרוב את צער הפרידה וכאב הניתוק.
[ גי דה מופאסן]
|
